ב- 19 לינואר מציינים ברחבי העולם את יום פחיות השימורים הבינלאומי.
מה קופץ לכם בראש דבר ראשון כשאומרים "פחית שימורים"? על תירס? טונה? קוקה קולה או רסק עגבניות?
אצלי זה מתקשר לתקופה שגדלתי בתור ילדה באמריקה אי שם בשנות ה-70. הצבעים הם אדום ולבן – והפחית היא מרק של מרק קמפבל, כמו שלפעמים אכלנו שם, בטעמים שונים, והיה שם סוג אחד שאהבתי במיוחד.
20 שנה אח"כ בשנות ה-90, אני נוסעת לפריז ורואה בחלון הראווה של חנות את קופסאות המרק האלה מסודרות נורא יפה בערימה גבוהה ונדלקת. ואני ממש באטרף מזה – ובן הזוג שלי ממש לא מבין על מה המהומה – "כולה מרק בקופסת שימורים הוא אומר לי, למה את צריכה לסחוב לארץ קופסאות שימורים"". והתשובה שלי – כי שם טמון הטעם של הילדות,
זה בכלל לא העניין של טוב או רע אלא לחזור לרגע מסוים, לשחזר אותו ולהקפיא אות ובמקרה שלנו – במרק – דווקא לחמם אותו.
למה דווקא המרק הזה נתקע לי בזכרון? אולי כי זה לא היה נגיש לי, ואולי גלל אנדי וורהול הגאון שהיה המחלוצי תרבות הפופ ארט, שלקח מוצרי צריכה מוכרים, בינהם המרק, שכפל את הפחית 32 פעמים – אבל נתן לכל שכפול את הייחוד שלו בניואנס כזה או אחר, והפך את המוצר התעשייתי לאמנות. וורהול האגדי יצר את עבודותיו בסטודיו 54 בניו יורק, הוא נראה אחרת (חבש פאה בלונידינית) ואפילו נורה בשנת 1968, שרד וחזר מהמוות הקליני,
לפני מספר טסתי לוינה, ובעיתוי מושלם הוצגו עבודות של וורהול שם במוזיאון. מושלם. אני משוגעת על העבודות של אנדי וורהול, וכל פעם בחו"ל אם יש תערוכה שלו אני לא מפספסת הזדמנות לחוות את היופי הזה.
מה הקשר אבל לאדריכלות פנים תשאלו? קיבלתי ממנו ממנו השראה לעיצוב משרדים קטנים.
כשעיצבתי מסדרון שבו הקונספט היה להביא את ההבדל בין העבר לעתיד OLDSCHOOL וNEWSCHOOL (עליו ארחיב בפוסט אחר).
בכניסה למבנה, ראינו בבן גוריון כדמות שהכי מייצג את המורשת הישראלית של העבר אבל בחשיבתו פורצת הדרך הביא לנו את החדשנות והעתיד. ב – AI יצרנו תמונות של בן גוריון ב- VR ומאחר שכל תמונה היתה כל יפה בפני עצמה וקשה היה לוותר, עשינו הומאז' לוורהול. (ותודה לד"ר מאור אלימלך על העבודה המדהימה שלו ב- AI).
יערה קידר היא אישה השראה ואני אוהבת את ההרצאות המושקעות שלה. היא לוקחת אנשים למסע, בחכמתה הרבה, נותנות הרבה חומר למחשבה ואין רגע משעמם. לפני שבוע הייתי בהרצאה נוספת שלה הפעם על וורהול – ולמדתי ש… – 3 דברים חדשים אני מאמינה שLESS IS MORE ושאלוהים נמצא בפרטים, וכדי שדבר מיוחד יבוא לידי ביטוי הוא צריך לבלוט.
לפני סיום נחזור שוב למרק של קמפבל ולעולם אדריכלות הפנים – לפני מספר חודשים שיפצתי לזוג מקסים את המטבח והוא משמש אותם באופן מיטבי, החומרים שנבחרו היו על זמניים, החלטנו לשלב אקססוריז מעולמו של וורהול הגאון, 2 פריטים, קופסאות מרק במהדורה מוגבלת לאספנים בצבעים שונים מהמקור, וגוף תאורה לאספנים על הקיר המטבח. אי אפשר לפספס אותו, והוא משמח כל פעם מחדש את בני המשפחה שנכנסים למטבח.
האם גם לכם יש פריט נוסטלגי ששילבתם בבית שלכם? לאיזה חפץ ייחודי שלכם נתתם מקום במשרד שלכם? האם הוא תמיד מושך תשומת לב ומעורר עניין או שהוא נחבא ולא בא לידי ביטוי מספיק? מה היה משמח אתכם כשאתם נכנסים למרחב שאתם אוהבים במיוחד?אתם מוזמנים ליצור קשר דרך דף הפייסבוק או בטלפון 050-7854502, ליאת שפיר