אני אוהבת לכתוב על "פעם". יש בי אהבה לתקופה שבה הכל היה אחרת, תמים יותר ואיטי יותר – שילוב של נוסטלגיה בטעם של וינטג'.
לאחרונה ביליתי בערב שבה התזמורת הפילהרמונית מנגנים דיסקו – בין הפייטים, כדור המראות והבגדים המוגזמים בכוונה, נזכרתי בפרויקט ישן שלי מלפני יותר מעשור – "קופסת חלומות" שהכנתי בהשראת השיר Staying Alive של הבי ג'יז. זה קרה במסגרת קורס כשעוד למדתי עיצוב פנים.
בניתי מודל של דיסקוטק זעיר, עולם שלם בתוך 2 קערות פלסטיק, עם רצפת זוהרת של משבצות (נזכרתי בתכנית "עוד להיט" בהנחיית דורי בן זאב והרדניות בפתיח), ובאמצע הדיסקוטק שלי, עמד ג'ון טרבולטה בחליפה לבנה מדי, עם חולצה שחורה פתוחה מדי, ומעליו הנחתי כדור מראות והוספתי 2 טבעות של זוהרות בורוד ובצהוב.
מה שהכנתי לא היה יצירת מופת. אבל היה שם חיבור נכון של חומרים סביב קונספט אחד ברור – היום אני כבר מעצבת פנים מנוסה עם שורה ארוכה של עשרות פרוייקטים, מקפידה ליישם בקנה מידה גדול בהרבה, אצל לקוחות אמיתיים.
אז איך בעצם עושים את זה?
הנה שלושה עקרונות יסוד לבניית קונספט שאני תמיד חוזרת אליהם בכל פעם שאני מתכננת חלל סביב קונספט מסוים.
טיפ 1 ממעצבת פנים: לחזור לשאלת הבסיס - מה עושים כאן במקום הזה – ומי האנשים שעושים את זה?
לפני שחושבים על צבעים, חומרים או סגנון – צריך לשאול את השאלה הכי בסיסית שיש: מה בעצם קורה בחלל הזה? למה הוא משמש? ומי האנשים שישהו בו? בין אם זה עיצוב פנים לעסק, עיצוב חדר ישיבות, עיצוב חללים קטנים, או עיצוב מרחב למידה – זה תמיד רלבנטי.
חשוב לציין שזו כלל לא שאלה טכנית, אלא שאלה מהותית, שבסיסה – חקירה אמיתית, ולעיתים קרובות התשובה אליה היא זו שנותנת את הכיוון העיצובי כולו.
דוגמה מהעבודה שלי: כשתכננתי ועיצבתי מרחב למידה כיתת לימוד בקונספט "חכמת הרחוב", ההשראה המרכזית לא הגיעה מסגנון עיצובי כזה או אחר, אלא מהאנשים עצמם – הלומדים בכיתה שהו רוב זמנם ברחוב. הרחוב עצמו, על התנועה שבו, האנרגיה, והחיים שקורים בו – הפך להיות הקונספט המארגן של כל המרחב – המסדרון, המטבחון וכיתת הלימוד – מהטפט המאויר שמתאר את תל אביב ועד לפרטים הקטנים החבויים בו.
טיפ 2: ממעצבת פנים קבלו השראה מהמקום עצמו - עיצוב חללים קטנים שמגיע מתוך המקום עצמו
לפעמים הקונספט לא בא מבחוץ – הוא כבר נמצא בתוך המרחב, וצריך רק לשים לב אליו.
בגלל זה אני תמיד אוהבת "לדרוך במקום, לחוש אותו.
בפרויקט אחר שעיצבתי – מטבחון ואזור פנאי, דוגמה טובה לעיצוב חללים קטנים – הכל התחיל מעמוד תמיכה שמן שעמד בחדר. במקום להתייחס אליו כאילוץ מבני, ראיתי בו הזדמנות, והדפקט הפך לאפקט – מכונת מסטיקים שאין כמוה. הרעיון הזה הוביל בסופו של דבר לעיצוב כל מתחם המועדון כחנות ממתקים קטנה ומטריפה – עמוד אחד שהכתיב אחר כך את כל שאר העיצוב בחלל, דרך הצבעוניות ועד לבחירת החומרים.
העקרון הוא כזה, תלכו, צדרכו, תדמיינו, כי לפני שממציאים קונספט "מלמעלה", כדאי לבדוק אם המרחב עצמו מספק לכם משהו אחר ומרמז על כזה.
טיפ 3: ממעצבת פנים תיזהרו ותקפידו על מינון נכון - קונספט זה לא הצפה
הטעות הכי נפוצה בעיצוב לפי קונספט היא הגזמה. גם כשיודעים בדיוק במה עוסקים הלקוחות, וגם כשיש קונספט ברור וטוב חשוב מאד לדעת לעצור בזמן.
דוגמה: אם אנשים שעוסקים בתחום התעופה מבקשים לעצב מסדרון, זה לא אומר שכל המסדרון יתמלא בדגמי מטוסים. הרעיון הוא לקחת את התחושה – התנועה, ההמראה, הכיוון קדימה – ולתת לה ביטוי עדין שמתחיל את החוויה, לא כובש אותה כליל. קונספט טוב מרגיש נוכח, לא כפוי. צריך לתת לו מקום, אוויר (אנחנו עוסקים בתעופה נכון?).
עוד דוגמה: כשקונספט הופך לשפת מותג - חנות הדגים בשוק נתניה
לפעמים הקונספט הוא לא נוסטלגיה או השראה מהמקום – הוא הצהרה עסקית. כשבעלת חנות דגים בשוק נתניה פנתה אליי, היא ידעה בדיוק מה היא רוצה: "אני רוצה להיות בוטיק, לא עוד בסטה בשוק". התשובה שלי הייתה – "הבנתי, את רוצה להיות הפקטורי 54 של הדגים".
מהמשפט הזה נולד קונספט שלם: בידלנו את החנות אל מול שאר העסקים, בכך שנתנו גוון טורקיז בולט לתריסי הגלילה שמקיפים את החנות, ככה גם כשהחנות סגורה בלילה, מי שמבלה בחצר השוק, לא ישאר אדיש – הוא נעצר, מסתקרן, ורוצה לדעת מה מסתתר מאחורי "הקופסה הטורקיזית". פנסי רחוב שחורים שנתלו על עמודי התמיכה חיזקו את התחושה המסתורית והבוטיקית. כשהחנות פתוחה מי שיעבור ליד כניסת הספקים לא יוכל להתעלם, הוא יחייך לעצמו כשיפגוש את הביטוי המוכר "דייג אוהב דגים?" מעל דגים ארוכים בגובה של 2 מטר.
זו דוגמה מצוינת לעקרון השלישי (מינון נכון): הקונספט לא "צעק דגים" בכל פינה – הוא פעל דרך צבע, תאורה, וזהות ויזואלית שהבדילה את העסק מכל שאר הדוכנים בשוק, בלי להיות מוגזם או תיאורי מדי.
איפה עוד מעניין ליישם עיצוב פנים לעסקים עם קונספט חזק?
מעבר לדוגמאות שכבר סיפרתי עליהן, יש הרבה מאוד סוגי חללים שבהם קונספט ברור יכול לשדרג לגמרי את החוויה – בין אם מדובר בעיצוב פנים לעסק קטן או בעיצוב פנים לעסקים גדולים ומורכבים יותר:
עיצוב משרד וחללי עבודה
פינת קפה או מנוחה במשרד – עם תאורה, ריהוט וצבעוניות שמספרים סיפור, במקום עוד "פינת קפה תקנית".
עיצוב משרד הייטק – חדרי ישיבות בחברות הייטק וסטארטאפים – קונספט שמעודד חשיבה יצירתית ולא מרגיש כמו עוד קופסה אפורה
חדרי מנוחה או גיימינג לעובדים – שבהם דווקא ה"שובבות" של הקונספט היא התכל'ס, כמו במועדון עובדים בהשראת שנות ה-80 שעיצבתי
דלפקי כניסה – הרושם הראשוני שקובע את הטון לכל הביקור בעסק ונותן חוויה מפתיעה למי שנכנס בין אם הוא עובד, מבקר, מועמד לעבודה, ספק או לקוח.
בתי עסק בשווקים ורחובות מסחריים – כמו חנות הדגים – שבהם בידול ויזואלי הוא לא "נחמד שיהיה", אלא כלי שיווקי ממשי, להראות שאתם מצויינים, כי סחורה מובחרת במקום שנראה דל מייצרת קושי ללקוח וזה גם מתחבר לנקיון ואסתטיקה.
עיצוב פנים לבית
אפשר בהחלט להגשים רעיונות משוגעים גם בבתים ובדירות זה יכול להיות פינת בר או אירוח ביתית – נהדר לקונספט נוסטלגי כמו הדיסקו שהוזכר כאן קודם אבל זה יכול להיות חדר שינה להורים או חדרי נוער ומתבגרים – שילוב נוסטלגי-מודרני ואפילו בחדרי ילדים שמעוצב לפי דמות אהובה – עולם שלם שהילד "נכנס" אליו.
עיצוב לחללים קטנים במרחבי חינוך ולמידה
כמו כיתת "חכמת הרחוב" שסיפרתי עליה – שבה הקונספט מגיע ישירות מהחיים של הלומדים עצמם, וכמו עוד דוגמאות של עיצוב סביבות למידה ועיצוב חללים קטנים שעבדתי עליהן
הרשימה הזו כמובן לא סגורה – כל חלל, כל עסק, וכל קבוצת אנשים יכולים להוליד קונספט משלהם, ברגע שעוצרים לשאול את השאלות הנכונות.
מה שכן חשוב להקפיד שאם מעצבים מקום מסויים, כדאי להקפיד שהכל הוא באותו הרוח, ושלא יראה שאת המקום עיצבו כמה אנשים שונים – לדוגמא, חדר ישיבות בסגנון תעשייתי, לובי כניסה בסגנון דיסקו, ומטבחון מודרני – זה פשוט לא יעבוד, ואתם תרגישו צרימה מחוסר ההרמוניה וחוסר העקביות של העיצוב.
נגיעה אישית ממעצבת פנים: המוזיקה והמילה הכתובה
באופן אישי, אני חובבת מוזיקה מושבעת. פעם החזקתי אוסף של יותר מ-300 תקליטים – ובאיזשהו רגע מכרתי הכל בפרוטות כי מי חשב שיום אחד נחזור לשמוע תקליטים? (huge mistake).
כמעצבת פנים אני מחברת את עולם המוזיקה ואהבתי למילה הכתובה, לשפה. לכן, ציטוטים משירים נוכחים מאוד בעיצובים שלי: בין אם זה טקסט חבוי בטפט, ציטוט על קיר, או פשוט השראה סמויה שמלווה את הקונספט מתחת לפני השטח. זו עוד דרך להכניס שכבה נוספת של משמעות למרחב – לא רק איך הוא נראה, אלא גם מה הוא "אומר".
עיצוב פנים עם קונספט – בין אם זה רוח הסבנטיז, עולם התעופה, חנות דגים או כיתב בסגנון של רחוב אורבני, הוא הרבה יותר מבחירת פלטת צבעים מתאימה. זו שאלה של הקשבה: להקשיב למה משמש המרחב, להקשיב למרחב עצמו, ולדעת מתי למתוח גבול, להגיד "מספיק" כדי שהקונספט ישרת את החוויה, ולא ישתלט מדי עליה.
כמעצבת פנים שמלווה גם עיצוב פנים לעסקים קטנים וגם עיצוב משרד לארגונים גדולים, אני רואה את העיקרון הזה חוזר על עצמו בכל קנה מידה – מקופסת חלומות של סטודנטית ועד לחנות דגים בשוק.
יש לכם מרחב ואתם מחפשים לעצב אותו בקונספט מסויים? בואו ניפגש ונתחיל לחלום יחד. נעשה קסמים מבטיחה לכם. אשמח לעזור לכם למצוא אותו.