הסניפים של אמני השוקולד laderach פזורים ברחבי העיר, ואי אפשר לפספס אותם.
ביננו צחקנו אם זה שם ישראלי "לדרך" (המממ… בואו כנסו וקחו לכם קצת לדרך…)
וככה חלפנו על פניהם יום ועוד יום
ואז נכנסתי "רק להסתכל מקרוב"
ואז הצטערתי על הרגע שנכנסתי לשם…
כי הם היו כל כך נדיבים ונתנו לנו לטעום מהכלללל.
מה הפטנט – הם מייצרים לוחות של שוקולד בכל מיני טעמים (בגודל של מצה) ושוברים מזה חתיכות, לפי מה שתגידו להם.
אז קנינו המון סוגים, והתברר שזה נורא יקר.
לקחנו לנו לדרך (היה כתוב לא?!) ולא הפסקנו כל היום לאכול מזה ולהתענג.
לי הכי טעים היה השוקולד שהיה ממולא במקדמיה ומצופה בדבש ורק מחשבה עליו מעלה בי געגוע ומפעילה לי את בלוטות הרוק בפה.
אבל היה כל כך שווה שאני עוד אחזור.
וינה פברואר 2024
